הסכמי חלוקת עיזבון

אחד היתרונות המשמעותיים של הסכם חלוקת עיזבון הוא האפשרות, במקרים המתאימים, לבצע חלוקה שונה בין היורשים מבלי שהחלוקה תיחשב "מכירה" לצורכי חוק מיסוי מקרקעין.

החוק קובע כי חלוקה ראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים לא תיחשב מכירה, בכפוף לתנאים הקבועים בדין. אחד התנאים המרכזיים הוא שבמסגרת החלוקה לא תינתן תמורה בכסף או בשווה כסף שמקורה מחוץ לנכסי העיזבון.

לכן חשוב לתכנן את אופן החלוקה והאיזונים בין היורשים לפני ביצועם.

לא תמיד שווי הנכסים בעיזבון זהה, ולכן לעיתים יש צורך ליצור איזון בין היורשים.

במקרים המתאימים ניתן לבחון ביצוע איזון באמצעות נכסים וכספים המצויים בתוך העיזבון עצמו.

לעומת זאת, כאשר יורש מביא כסף או נכס ממקור חיצוני לעיזבון כדי לפצות יורש אחר, עלולות להיווצר השלכות מס.

לכן יש לבחון לא רק מי יקבל כל נכס, אלא גם כיצד מבוצע האיזון בין היורשים ומהו מקור התמורה.

לא בהכרח. הדין אינו מחייב שבמסגרת חלוקת העיזבון כל יורש יקבל נכסים בשווי הזהה בדיוק לחלקו היחסי בעיזבון.

עם זאת, כאשר קיימים פערי שווי מהותיים שלא ניתן לגביהם הסבר סביר, נטל הראיה על היורשים להראות שהחלוקה נעשתה ללא תמורה שמקורה מחוץ לנכסי העיזבון.

לכן תכנון נכון של דרך האיזון וניסוח ההסכם הוא קריטי כאשר מבצעים הסכם חלוקת עיזבון.

חלוקת עיזבון אינה רק עניין של ניסוח הסכם. הפעולות שהיורשים מבצעים לאחר הפטירה עשויות להיות משמעותיות לשאלה כיצד ייראה ההסדר המשפטי והמיסויי בהמשך.

רישום זכויות, העברת נכסים, תשלומים בין יורשים או פעולות אחרות בנכסי העיזבון עשויים להשפיע על האפשרויות העומדות בפני היורשים.

לכן כאשר קיימת כוונה לבצע חלוקה שונה, מומלץ לבחון את התמונה המלאה לפני השלמת פעולות בלתי הפיכות.